ריח של לחם וחמאה חומה - מחשבות על פריז

ריח של לחם וחמאה חומה – מחשבות על פריז

מחשבות והגיגים אחרי ביקור זוגי בעיר האהובה עליי, פריז. רגע לפני המלצות האוכל, התרבות והאמנות – משהו מהלב

תזכור, מוח עקשן שכמותך, תזכור.

תזכור את הצליל של עלי שלכת מתפצחים על מדרכות אפורות שעה שרגליים קלות, מזוודות כבדות, לבבות מאווררים הולכים בהן.

תזכור את הצליל שאין כמותו עוד בעולם, של שיניים פוגשות בבצק עלים מתפצח במאפה שיכול להיות קרואסון, שוסון או פום, קווין אמן. תזכור את הפירורים שנפלו על המכנסיים ואת העיניים הצוחקות של אהובי.

תזכור רשרוש של עלים בפאטיו שנשקף מהחלון בדירה. תזכור את הצליל של שאיפת אטריות ממרק בקפטריה הוויטנאמית בבלוויל. תזכור את הקולות הקטנים שהשמיעו ציפורים בבית הקברות פר לשז, איך היופי נכנס במקומות לא צפויים בין קברים דוממים, ואז פתאום קברו של אוסקר ויילד עם כנפיים מבטון של מישהו שרוצה לעוף. תזכור את השמש על הפנים בפאלה רויאל, כוס קפה ובגט ביד, אהובי לצדי ויש מן רגע כזה.

תזכור איך פתאום הצרפתית נכנסה לי לפה, איך השפה התגלגלה לי על הלשון ומילים של יום יום נשפכו ממני ופגשו פנים מחייכות. תזכור איך כבר לא שמעתי צרפתית ברחוב, שמעתי שפה שאני מבינה. הבנתי שיחות. לא נבהלתי כשהמוכר בשוק צעק. הבנתי. דיברתי. חייתי את השפה.

תזכור את השריטות בחך שצורבות ממפגש מתוק וקצת אלים עם הבגט הכי טוב ביקום. לפעמים יש בו קצת גבינה ונקניק, לפעמים חמאה ולפעמים הוא רק ככה, עירום ושלם.

תזכור את הריח. הריח של לחם. של חמאה חומה. של סתיו. של עופות ברוטיסרי. של טימין. של יין אדום, ולבן, ורוזה. של פרחים בשוק רספיי. של גבינות בשוק אליגרה. תזכור איך הריח משך אותנו באף למקומות קסומים, איך גילינו את הרוטיסרי המשגע הזה באמצע rue Bretagne, איך לקחנו עוף שלם ורועי זלל אותו על הספסל ממול.

תזכור את התרוממות הנפש כשנכנסנו לאחת מתחנות המטרו השנואות עליי, איך ירדנו מהמטרו ופתאום שמענו את הריקוד ההונגרי של ברהמס. תזכור איך דילגתי במדרגות האפורות ופגשתי תזמורת כלי מיתר שלמה באמצע תחנת המטרו, איך צחקתי והרגשתי שעולות לי דמעות לעיניים, איך כמעט הפסדנו את הטיסה הביתה כי הלב רצה להישאר.

תזכור את האמנות שמצויה בכל פינה, בכל מקום. את הגרפיטי המשגע בתעלת סן מרטן, את התערוכה המושלמת של ג’קומטי במוזיאון מאיול, תזכור את הפסלים המשוגעים של פרנץ ווסט בפומפידו ואת הגלריות הקטנטנות בסן ג’רמן. את מבוך החמניות בלה דפנס, את האמנות שנכנסה שם בין בנייני הענק וגורדי השחקים, בין אנשי עסקים ואנשים עסוקים שממהרים. ולנו יש זמן.

תזכור כמה יפה העיר הזו, כמה בכל שעה ביום האור בה קצת אחר. בבוקר אור קשה, חזק, נכנס לעיניים וגורם להן להיפקח. אחר הצהריים יש בה אור רך, מתרפק, שמאיר את השמיים בצבעי זריחה מרהיבים וצובע את האייפל באדום וכתום. ובערב, אור קטן. השתקפות של מנורה בכוס יין. סכין מאירה טובלת בחמאה. מנורת קריאה נכבית אחרי יום ארוך. עיניים נעצמות. 

5 Comments
  1. רותי כרמי 3 שנים ago
    Reply

    את כותבת כלכך יפה, שאני פשוט אוהבת אותך יותר ויותר כל הזמן

    • תמר 3 שנים ago
      Reply

      תודה רבה, רותי! ריגשת אותי מאוד

  2. בר 3 שנים ago
    Reply

    תמר את משוררת לא פרייארית בכלל!
    נהנתי מכל רגע ודמיינתי את עצמי בפריז. בקרוב אצלנו 🙂

    • תמר 3 שנים ago
      Reply

      תודה אהובה שלי!

  3. […] ריח של לחם וחמאה חומה – מחשבות על פריז […]

השאר תגובה

כתובת הדוא״ל שלך לא תפורסם.