רקוט קרומפלי – המאפה ההונגרי שאתם חייבים להכין החורף

כל הזמן היה זמן, הוא נמתח והתארך ולא נגמר. ופתאום אין זמן.

בתחילת ההיריון, ממש בשבועות הראשונים, כל הזמן הרגשתי כאילו אני מחכה שמשהו יקרה. לא ידעתי למה, אבל התחושה הייתה של המתנה. המתנה לבחילות, המתנה לרגש האימהי, המתנה לבטן המתעגלת. שיבואו. שהמשהו הזה שקוראים לו היריון יראה את הסימנים שלו, כדי שאדע שהוא קורה באמת.

ואז החיים נכנסו בחזרה למסלול שלהם, והכול פשוט קרה. הבחילות הגיעו, אחריהן התיאבון, הבטן שיצאה מאוחר והבגדים שפתאום לא התאימו יותר, והתנועות הראשונות שמרגישים שהן קצת כמו פרפרים וקצת כמו פחד, וגלי החום, והקינון, והאהבה האינסופית. האהבה.

הרגשתי שיש מלא זמן. שבצדק יש תשעה חודשים ליהנות מההיריון הזה, שהוא כל כך מרגש ומשגע ועובר עליי בנעימים ובשלווה. כי באמת הייתי שלווה, הרבה יותר ממה שהייתי כל חיי, וזה בכלל לא טריוויאלי לאדם כמוני שמחפש את ההתפלספות בכל דבר ונכנס לעומק של העומק וצולל ולפעמים אין לו כבר כוח לחזור מרוב שעמוק וחשוך ובמעמקים שם.

ואז אין זמן

ופתאום יש תחושה שאין זמן. דימום קל מפתיע לפנות בוקר, הראש מתחיל לרוץ ולהיזכר במילים מפחידות ומאיימות כמו “היפרדות” ו”שלייה” ו”לידה מוקדמת” ו”פגייה” ואיך לעזאזל עכשיו אני נוסעת למיון באיכילוב ונזכרת בשלווה, ברוגע, בזמן שמתארך עד אין קץ?

אשפוז במחלקת High Risk, שבהתחלה בכלל נשמעה לי כמו אייריס, שזה שם יפה וקצת פרחוני ובעצם קצת מתאים למחלקה הזו. מגיעות אליה נשים במצבי מצוקה שנושאות ברחמן עוברים קטנים שמסמנים להן משהו, טרם זמנם. אבל רובן יוצאות משם בידיים מלאות. לפעמים מוקדם מהצפוי, לפעמים אחרת ממה שחלמו, אבל כמעט תמיד עם מתוק כזה שמכניס אור אור אור.

במחלקה התחלתי בפעם הראשונה להסתובב עם הבטן שלי בגאון. כמו שעלמה כתבה לי לא מזמן, יש משהו מאוד ימי ולוויתני בנשים בהיריון. במחלקה זה היה בדיוק ככה. לא ראיתי בהן נשים בטרנינג עם בטן ענקית, אלא יצורים ימיים ששטים במרחב, נושאות בגופן רמזים לחיים שעוד מעט ינשמו בכוחות עצמם. הייתה שם איזו סולידריות נשית שלא חוויתי כמותה בהיריון. אפס ביקורת, אפס תחושות אשם, כמו שכתבה לי עוקבת שלי לאחרונה באינסטגרם, אישה לאישה – אישה.

יש פה איזה שיעור בשבילי, אני פשוט עוד לא יודעת להבחין בו בתוך כל המסרים שהיקום והאנשים שסובבים אותי, כולל העובר הזה שגדל בתוכי, שולחים לי. אולי אני צריכה להוריד הילוך, להרגיע את הקצב, להבין שחיים מרתוניים כמו שחייתי עד עכשיו היו הגיוניים כשלא גידלתי בתוכי, או מחוצה לי, ילד. אולי להתחיל לקבל את העובדה שמעכשיו עוד מישהו “מחליט עליי”. שהגחמות והרצונות שלי יהיו נתונים ממש עוד מעט גם לרצונותיו וצרכיו של מישהו אחר.

רקוט קרומפלי – מאפה של נחמה

כדי לנשום עמוק ולהמשיך לצעוד; כדי לנטרל את הסיוטים שבאים בלילות על דימומים וילדים שלא נושמים; כדי להירגע ולחזור לשלווה הכל כך ברוכה. מנה של נחמה שהיא חורפית, מרגיעה, מלטפת, מנה של נבירה בתבנית, מנה של משפחה ושל בית.

רקוט קרומפלי. אולי ה-מנה האהובה עליי מהמטבח ההונגרי של אימא שלי. רקוט = שכבות, קרומפלי = תפוחי אדמה, מין מאפה זהוב ומושחת שכולל שכבות תפוחי אדמה, ביצים קשות, שמנת חמוצה, נקניק הונגרי ומעל הכול פירורי לחם זהובים. זה אולי נשמע קצת משונה, אבל נשבעת שביס אחד מהמאפה הזה ולא תבינו איפה הוא התחבא כל חייכם.

רקוט קרומפלי

מצרכים לתבנית מלבנית בגודל 20X30:
10-12 תפוחי אדמה בינוניים
8 ביצים
2 גביעים שמנת חמוצה 15%
100 גרם נקניק הונגרי או קבנוס משובח
1/2 כוס פירורי לחם
50 גרם חמאה
מלח
פלפל שחור

אופן הכנה:

מכינים את המצרכים למאפה:

1. בסיר גדול מניחים את תפוחי האדמה ואת הביצים.
2. מכסים בשפע מים, מוסיפים 2 כפיות מלח דק ומעלים לרתיחה. מחלישים את האש ומבשלים עד שתפוחי האדמה רכים אך לא מתפרקים ושומרים על צורתם, כ-20 דקות.
3. מסננים את הביצים ואת תפוחי האדמה מהמים ומצננים.
4. קולפים את תפוחי האדמה ואת הביצים הקשות.

מרכיבים את המאפה:

1. משמנים את התבנית במעט חמאה. מפזרים כמה פרוסות נקניק.
2. בעזרת סכין, חותכים את תפוחי האדמה לפרוסות בעובי 1/2 ס”מ.
3. מסדרים שכבה מבולגנת בתבנית – לא צריך להקפיד על סידור בסגנון גרטן או משהו בסגנון, פשוט מניחים ודואגים שאין חורים.
4. פורסים 2-3 ביצים קשות לפרוסות עבות ומפזרים מעל שכבת תפוחי האדמה.
5. פורסים את הנקניק ההונגרי או הקבנוס לפרוסות בעובי 2 מ”מ.
6. מפזרים 6 כפיות שמנת חמוצה בצורה רנדומלית בתבנית, ובערך 10 חתיכות מהנקניק.
7. מתבלים בנדיבות במלח דק ובמעט פלפל שחור.
8. חוזרים על הפעולה עם יתר המצרכים. מניחים שכבה נוספת של תפוחי אדמה, ביצים קשות, שמנת חמוצה, נקניק וכמובן מלח ופלפל.
9. מחממים תנור ל-200 מעלות.
10. מפזרים מעל התבנית פירורי לחם כך שיכסו את תכולת התבנית.
11. בעזרת קולפן או סכין, חותכים חתיכות חמאה קטנות ומניחים על גבי פירורי הלחם, כך שיהיו מונחות במקומות אסטרטגיים ויימסו על פירורי הלחם.
12. אופים בתנור החם כשעה, עד שפירורי הלחם זהובים מאוד ואתם רוצים לאכול את השולחן מרוב שהריח מטריף את דעתכם.
13. מחכים קצת שהמיצים יירגעו, חופרים בעזרת כף ענקית ומניחים לכל אחד מנה ענקית בצלחת. מתענגים.

הערות:

• בגדול, אימא שלי חותכת את כל המרכיבים מעל התבנית. היא אפילו לא משתמשת בקרש. פשוט חותכת את תפוחי האדמה המבושלים, הביצים הקשות והנקניק מעל התבנית ונותנת להם ליפול כמו שהטבע רצה.
• אם אתם לא רוצים לערבב בשר וחלב, פשוט משמיטים את הנקניק ההונגרי. נכון, זה קצת פחות טעים, אבל זה עדיין טעים מדי.

הדפסה